<h1>שבלי הלקט הקצר דין דגים טמאים סימן ל"ז</h1>
<h2>דף מ.</h2>
דגים קטנים מלוחים בחבית כגון סרדילי ואקיוה ויש בהן דגים טמאים קטנים, כך הלכה, אם נמוחו, כל החביות כולן אסורות. ואם מקצת נמוחו ומקצת לא נמוחו צריך לבדוק כל דג ודג בפני עצמו ואם ראשו ושדרו ניכר מותר באכילה, ואם נכר ראש בלא שדרה או שדרה בלא ראש אסור באכילה. שכך שנינו, ואלו המותרין באכילה וכו', ובאותה משנה שנינו, טרית ר"ל טונינא שאינה טרופה וציר שיש בו דג, ותנו רבנן, איזהו טרית שאינה טרופה כל שראשה ושדרה נכר, ואיתמר רב הונא אמר, עד שיהא ראש ושדרה נכר, ורב נחמן אמר או ראש או שדרה, ואמר מר יהודה משמיה דעולא, מחלוקת דרב הונא ורב נחמן בצירן אבל בגופן מודה רב נחמן לרב הונא שאין מותר אלא עד שיהא ראש ושדרה נכר. ואמר רב הונא הלכתא, עד שיהא ראש ושדרה של כל אחד ואחד נכר. ורבנו ישעיה ז"ל כתב בתוספות שלו אמר רב כהנא, הלכתא עד שיהא ראש ושדרה של כל אחד ואחד נכר. מיתיבי חתיכת דג שיש בה סימן בין בכולה בין במקצתה וכו' ומעשה בגוי אחד וכו' והתיר הגרב כולו, וקשיא לרב פפא, תרגמא רב פפא כשהחביות שוות, ולעולם צריך ראש ושדרה של כל אחד ואחד אבל אם היה דג גדול בראש ושדרה שהן נכרין מותרין כל החביות. הלכך החביות הבאות מלאות טונינא כיון שנוכל להכיר בראש ושדרה כולן הן מותרות ולא חיישינן לדג טמא, ואע"פ שיש חביות שאין שם ראש יש להתיר משום טעם החזקה שחזקה יש לנו שאינן עושים שם אלא מטונינא ולא מדג טמא. מכריז ר' אבהו קרבי דגים ועוברן נקחין מכל אדם חזקתן אינן באים אלא מפילוסא ואספמיא ובצחנתא דפום נהרא. ועוד כתב רבינו ישעיה ז"ל, וששאלתם על לימוני של גוים, מן הדין יש לאוסרם לפי שחותכין אותם בסכין של גוים ואגב חורפיהו בלעו, אלא מפני שחותכין הרבה בסכין אחד וממלאין אותם חביות חביות יש לומר שבטל טעם הסכין בהם. ובוודאי א' וב' היה ראוי לאוסרם, אלא מפני שאינם ניכרים בטלין הם ברוב, הילכך שרו, וכמו כן יש לומר בטרית הנקראת טונינא שממלאין ממנה חביות, שרוב החתיכות מבטלות טעם הסכין, אבל אם ראה כי חתך גוי דג או בשר בסכין שלו ודאי צריך למיגרר ביה פסקי.
